<h1>סמ"ג עשין סימן נ'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והיה אם לא תמצא חן בעיניו, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ממקרא זה למדנו עיקרי הגירושין והם עשרה דברים מן התורה, אם לא תמצא חן בעיניו, מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרשת ברצונה ושלא ברצונה (ע"פ רמב"ם גירושין פ"א הל' א'—ב'). וכתב לה מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב ולא בדבר אחר (ע"פ רמב"ם שם הל' א' ג'). ומכלל זה שיהא הקלף והדיו משל בעל וגם אמרו חכמים בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח א') שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר מן הדין אלא התירו שתתן האשה שכר הסופר שלא יעגננה, והקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים בזה ונתן כמו שא[ו]מר בגיטין בפרק שני (כ' א' ורש"י) (ע"פ סה"ת סי' ק"י וסימנים). ושיהא הגט נכתב לה לשמה (ע"פ רמב"ם שם), עוד דרשינן (גיטין פ"ז א') וכתב לה, לה ולא [לה ו]לחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ספר כריתות, שיהא עניין אותו הספר דבר הכורת [בינו לבינה] ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה, כגון שאמר לה על מנת שלא תשתי יין לעולם (גיטין פ"ג ב') אינה מגורשת (ע"פ רמב"ם שם). ונתן בידה, מלמד שאינה מתגרשת עד שיתן הגט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או ליד חצרה שהכל כידה (רמב"ם שם ה"ג). אבל אם היה הגט מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטיך מעל גבי הקרקע הרי זה אינו כלום וכן אם היה הגט קשור על ידו או על ירכו ושלפתו ממנו הרי זה אינו כלום, אבל אם הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששלפה הגט הרי זה גט (ע"פ הי"ב שם ע"ש) כדאמרינן בגיטין פרק הזורק (ע"ח א') דהוי גט כי עייק לה חרציה ושלפתו. והוא הדין אם היתה ידה פתוחה כששם הגט בתוכה ואחר כך קפצה ידה עד שאין הבעל יכול לנתקו שהגט גט אפילו אם היה הגט תלוי במשיחה והמשיחה ביד הבעל כך פוסק רבינו יצחק (סדר הגט לר"י הזקן הוצאת אוצרנו אות י"ט ועי' גיטין ע"ח ב' תד"ה אם). ושלחה, שיהא עניין הגט שהוא המשלח אותה ולא שישלח עצמו ממנה, כיצד כתב לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי את לעצמך כדמסקינן בפרק המגרש (גיטין פ"ה ב') הרי זו מותרת, וגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם, אבל אם כתב [לה] איני ב(ו)עליך איני ארוסיך איני אישך אין זה גט שנאמר ושלחה ולא שישלח עצמו (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'—ד'). וכתב ונתן, מי שאינו מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינה יצא דבר שמחוסר קציצה אחר הכתיבה לפיכך אם כתבו במחובר לקרקע אף על פי שחתמו [ה]עדים אחר שנתלש ונתנו לה אינו גט (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). וכן פוסק בהלכות גדולות (דף ע"ז ג') לזה הטעם שצריך שיחתוך הקלף כשיעור הגט מן היריעה ואחר כך יכתוב הגט שאם כתב הגט תחילה ואחר כך חתכו פסול, וכן פסקו [ר"ח ו]רבינו יצחק בר רבי מנחם ורבינו תם הלכה למעשה בחותך גט מקלף גדול אבל לא בדבר מועט, וכן נראה דהא לא גרע חותך גט מקלף גדול מעפר עיר נדחת דאמרינן בפרק כיסוי הדם (חולין פ"ט א') שמחוסר תלישה קביצה ושריפה, ואף על פי שרבינו שמואל ורבינו שלמה היו מחלקין שלא מצינו טעם זה אלא בקוצץ מן המחובר או מבעלי חיים כגון כתב הגט על קרן [של] פרה בפרק שני דגיטין (י"ט א') אבל בחותך גט מקלף גדול אין לחוש, מכל מקום נכון להחמיר בדבר (שם כ"א ב' תד"ה יצא ע"ש). ואינו נותנו לה אלא בתורת גירושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות, אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה או שנתנו לה בידה והיא ישנה וניעורה והרי הוא בידה אינו גט, ואם אמר לה אחר כך הרי זה גיטך הרי הוא גט (רמב"ם שם ה"ט) כרבי בפרק הזורק (גיטין ע"ח א') והלכה כמותו מחבירו (עירובין מ"ו ב'). אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי בשטר חוב זה הרי זה כשר, כדאמר רבא בפרק הניזקין (שם נ"ה א'), שהרי הודיע לעדים שנתנו בתורת גירושין וזה שאמר לה שטר חוב מפני שנכלם ממנה (רמב"ם שם ה"י). המגרש צריך כשיתן את הגט שיאמר הרי זה גיטך או הא גיטך וכיוצא בזה, ואם נתנו בידה ולא אמר כלום הרי זה פסול, אמנם אם היה מדבר עמה בתחילה על עסקי גיטה ואחר כך נתן [ה]גט בידה ולא אמר כלום הרי זה הגט כשר (ע"פ רמב"ם שם הי"א) כרבי יוסי שאומר כן בפרק קמא דקידושין (ו' א'). וצריך שיתננו לה בפני שני עדים שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר ואי אפשר שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת בית דין ולמחר תהא מותרת בלא עדים (ע"פ רמב"ם שם הי"ג). תנן (גיטין פ"ו א') רבי אל(י)עזר אומר אף על פי שאין עדים חתומין בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני עדים כשרים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. פירוש (רמב"ם שם הט"ו) שמא יתן לה גט בפני שנים וימותו ונמצא הגט שבידה כחרס שהרי אין שם עדים כלל. ואף על פי שהעדים חתומים בתוכו נותנו לה בפני שנים עדים בין אותם העדים החתומים עליו בין בפני שנים אחרים שעיקר כריתות הגירושין בעידי מסירה (ע"פ לשון הרמב"ם שם וע"ש בהט"ז). ומה שאמרה תורה וכתב לה לשמה זו היא כתיבה ממש אבל חתימה אין צריך לשמה (גיטין ג' ב'). ורבי מאיר חולק ואומר דעידי חתימה כרתי ומה שאמרה תורה וכתב לה לשמה זהו וחתם לשמה (שם), ועדי מסירה לבדם אין מועילין כדמוכח בפרק כל הגט (כ"ד ב') דתנן היו לו שתי נשים ששמותיהן שוות וכתב לה לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה, ואומר שם התלמוד דמה שיכול לגרש בו את הגדולה זהו בעדי מסירה כרבי אלעזר, משמע אבל לרבי מאיר אפילו עדי מסירה אין מועילין לגרש אחד מהן כיון ששמותיהן שוות ואין מוכיח מתוך הגט איזו אשה מגרש, ואין תקנה שם לרבי מאיר אלא אם כן יכתוב בתוך הגט שלשה דורות פלונית בת פלוני בן פלוני (ע"פ סה"ת סי' ק"ל ושם ד' א' תד"ה דקיימא). וכמו שאמרנו לרבי מאיר שעידי מסירה לבדם אין מועילים כן לרבי אלעזר עידי חתימה לבדם אין מועילים דתנן בפרק המגרש (שם פ"ו ב') שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו, ומדקדק בגמרא הא דלא כרבי אלעזר דאי רבי אלעזר הא לא ידעי עדים בהי מנייהו מיגרשא, ועל כרחך יש שם עידי חתימה דאם לא כן גם כרבי מאיר לא אתיא אלא ודאי יש שם עידי חתימה וגם השלש הדורות בגט האחד כתבו יוסף בן שמעון בן ראובן ובשני כתבו יוסף בן שמעון בן יעקב ונתערבו שלא נודע מי היה ששם זקנו ראובן ומי היה ששם זקנו יעקב ומכל מקום מתגרשת לרבי מאיר שזה קרוי מוכיח מתוכו כיון שיש בני אדם במקומות אחרים שמכירים השמות הרי למדת שעידי חתימה לבדם אין מועילין לרבי אלעזר אלא אם כן יהא שם עידי מסירה (תו' שם). גרסינן בפרק המגרש (פ"ו ב') אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין ושמואל אמר אף בשטרות, והלכה כשמואל בדיני כדאמרינן בפרק יש בכור (בכורות מ"ט ב'), וכן אמר בפרק ראשון (גיטין י"א א') גבי שטר פרסאה דגבי ממשעבדי על ידי עדי מסירה וכן בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ח ב') גבי ההיא מתנתא דהוו חתימו עלה תרי גיסי קאמר זיל קני בעידי מסירה (גיטין ד' א' בתו' שם וסה"ת סי' קל"א). וגבי גט פירש רבינו יעקב ורבנו שמואל דאפילו רבי מאיר מודה דאף על גב דאיכא עידי חתימה צריך מכל מקום עדים בשעת מסירה מטעם דאין דבר שבערוה פחות משנים, וגבי שטר מכר ושטר מתנה פירש רבינו יעקב דמודה רבי אלעזר שכמו שעדי מסירה לבדם מועילים כך עדי חתימה לבדם מועילים כיון שהשטר טוב וראוי לקנות [בו] שאפילו אין שם כי אם הודאת פיו כמאה עדים דמי אבל בגט אין שייך עניין זה (ע"פ סה"ת סי' קל"א ועי' תו' שם).
הכותב את הגט מנהג הוא שמשרטט אותו שנים עשר שיטין לא פחות ולא יותר כמנין ג"ט ורב סעדיה פירש משום דכתיב ספר כריתות כמניין שיטין שבכריתות ספר תורה ואמרינן בפרק השותפין (ב"ב י"ג ב') בין ספר לספר ד' שיטין והרי הן ט"ז שיטין להבדלת ה' חומשים אבל אינו מונה הד' שלפני אלה הדברים שאינו אלא כחוזר על הראשונות (גיטין ב' א' תד"ה המביא) וי"א משום דכתיב במדרש (ב"ר פכ"ד ז') זה ספר תולדות האדם מלמד שאפילו סרגול הספר למד אדם הראשון פירוש סרגול שרטוט וגט קרוי ספר ומניין ז"ה י"ב ובעניין זה אנו אומרים בפרק קמא דכריתות (ה' ב') [גבי] שמן המשחה זה יהיה לי ז"ה [בגימטריא] י"ב לוג (ע"פ סה"ת סי' קי"ב).
ויצוה הבעל [לסופר] בפני עדים כשרים שאין קרובין זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ויאמר בפניהם לכתוב גט לאשתו עד שיהא טוב לדעתו או לדעת [ה]חכם שעומד בעיר ואם הסופר אינו קרוב די בעד אחד עמו, וצריך שני עדים שיכתבנו בפניהם לשמה שיודעים שכותב לשם פלונית אשת פלוני, ואחר כך יאמר הבעל לעדים כשרים לחתום את הגט והסופר אינו יכול להיות עד אחד מעדי החתימה דחתם סופר ועד שמא פסול כדפרישית בשמעתין דאומר אמרו (לשון סה"ת בסדר הגט). ואע"פ שהם שלש כיתות, עדים שצוה הבעל [לסופר] לכתוב ועידי כתיבה לשמה ועידי חתימה לשמה, אין בכך כלום ואין נקרא חצי דבר מאחר שכל כת וכת מעידה על כל מה שצריך לראות בשעת ראייה דומיא דג' כיתות דעידי חזקה בסוף חזקת הבתים (ב"ב נ"ו ב') שכל אחת ראתה בכל פעם מה שיכולה לראות ולא כפירוש רב אלפס דמפרש שם דאינו קרוי חצי דבר מפני שעדות כל כת וכת מועיל לעניין להחזיר פירות שאכל (ב"ק ע' ב' תד"ה למעוטי), אמנם להסתלק מן המחלוקת טוב הדבר לעשות הכל בכת אחת שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט לאשתו ואותם העדים יהיו בשעה שכותבו לשם פלונית אשת פלוני ולאותם עדים יאמר הבעל לחתום בגט (סה"ת שם). ואם אין שם עדות בשעת כתיבה נראה שהוא כשר דמסתמא כיון שהבעל צוה לסופר לכותבו מסתמא כתבו לשמה בהכשר דרוב בקיאין הם, ואמרינן נמי (גיטין ב' ב') דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי, ולא הצריכו חכמים (שם ה' א') להיות בשעת הכתיבה כי אם לשליח המוליך גט לאשה שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם שלא יוציא הבעל לעז על הגט (ע"פ סה"ת שם). ומה שאומר בתחילת גיטין (ג' א' ותד"ה חד ע"ש) אי אתא בעל ומערער ופסיל ליה, פסיל לאו דווקא שאין כאן אלא לעז. וכן כתוב בירושלמי בתחלת גיטין (דף א' א' ע"ש) מתוך שהוא יודע שאם בא ומערער ערעורו בטל אף הוא מחתימו בעדים כשרים. אבל בגירושין שהוא בעצמו עושה אין לחוש ולכך הבעל עצמו שהביא גיטו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ואעפ"כ נהגו העם להצריך עדים בשעת כתיבה ואין לשנות המנהג (ע"פ סה"ת שם).
אחר (שנכתב) [שנחתם] הגט כהילכתו ונתיבשו החתימות יבטל הבעל כל המודעות שמסר על הגט ואחר כך יתננו ליד האשה בפני עדים, ותהא ידה פתוחה עד שיניח הבעל הגט מאליו ויאמר לה בשעת נתינה התקבלי גיטך ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם (ע"פ סה"ת סה"ג). ויקראוהו העדים קודם נתינה ואחר הנתינה, או יעיינו בטוב שזהו גיטה שחתמו בו ואותו שנכתב בשבילה (ע"פ סה"ת שם ובסי' קכ"ב).
וכמו שבארנו למעלה (הו' לפנינו בגיטין לדף כ"א ב') שהאשה שנתגרשה בגט כתוב וחתום כהלכתו שיכולה להינשא אף לרבי אלעזר בלא הבאת עידי מסירה לב"ד כמו כן אינה צריכה להביא [לבית] דין עדים שצוה הבעל לסופר לכותבו לשמה ושנכתב לשמה וגם יש ראייה ממביא גט ממדינת הים שאינה מביאה עדים שצוה הבעל לסופר לכותבה לשמה, והא דאמרינן בפרק התקבל (גיטין ס"ג ב') צריכה שני כיתי עדים אחת שאומרת בפנינו אמרה לשליח התקבל ואחת שאומרת בפנינו קבל את הגט וקרע, ומפרש שם (ס"ד א') שנקרע מפני השמד, לשם זהו הטעם מפני שאין הגט בפנינו שנקרע ואין שום הוכחה שקיבל אבל אם הוא שלם ביד האשה חתום מסתמא בהכשר בא לידה וכן אם הוא ביד השליח שלם אין צריך רק עדים שעשאתו האשה שליח לקבלה ונאמן מכאן ואילך לומר שלגירושין נתנו לו הבעל דאפילו למ"ד (שם) שבעל נאמן לומר לפקדון נתתיו לשליש ולא לגירושין מפרש ר"ת דהיינו דווקא כשהאשה והבעל במקום אחד (שם תד"ה בעל) כמו שאומר שם הטעם דאם לגירושין נתנו לאשה היה נותנו ולא לשליש.
שנינו המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. ותניא (ה' א') הוא בעצמו שהביא גיטו אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. ואיתמר בגמרא (ה' ב') בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים, אע"ג דבעינן שלשה לקיימו קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין, וחד אמר בפני שלשה, תניא כמאן דאמר בפני שנים המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר [לה] בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והוולד ממזר מפני ששינה מן המטבע שטבעו חכמים בגיטין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין הוולד ממזר כיצד יעשה, יש לפרש כיצד יעשה לר"מ קודם נישואין ולרבנן לאחר נישואין (תד"ה כיצד), יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם. ונראה לפרש דלאו דווקא בשעת נתינה צריך לאומרו אלא אפילו בתוך כדי דיבור מועיל מדאמר לשם (ט' א') המביא גט ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם יתקיים בחותמיו ומעמידה כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש, אבל קודם נתינה הרבה אם אמרו מספקא ליה לרבינו יצחק אם תועיל וכן מספקא ליה אחר כדי דבור אם מועיל כל זמן שעסוקים באותו עניין או לא (ה' ב' תד"ה יטלנו). ועוד כתב רבינו יצחק שצריך עיון אם הלכה כר"מ במשנה ממטבע משום דהלכה כר"מ בגזירותיו אפילו לגבי רבים כדמוכח בכתובות (נ"ז א') וגם סתמי משנה כמותו או שמא כיון דחשיב ליה בהזהב (ב"מ נ"ה ב') חומרא יתירתא טובא ושמא גם במקומות אחרים משמע תלמודא כרבנן ואין הלכה כמותו עכ"ל. ובירושלמי דגיטין (דף ה' א' ע"ש) ראיתי רבי יעקב בשם רבי חלבו אמר הלכה כר"מ בגיטין אפילו יחיד אצל רבים.
ותימא הוא היאך מצטרפים להכשיר הגירושין העדים שראו שעשאו הבעל שליח להולכה והעדים שראו מסירת הגט לאשה לרבי עקיבא דאמר (ב"ק ע' ב') דבר ולא חצי דבר שהרי אלו צריכין לאלו כמו עדי קידושין שנקראו חצי דבר אם צריכים לעידי ביאה, וכל המשניות דהמביא גט (בריש גיטין) אין סברא שיהו כולם דלא כרבי עקיבא (ע"פ סה"ת קכ"ב וכ"ה בסדר הגט לר"י הזקן ע"ש). אמנם בארנו בהלכות קידושין (עשה מ"ח דף קכ"ה א' בד"ו [הו' בקידושין מ"ג א']) שאין שליח האיש צריך עדים לא בגירושין ולא בקידושין שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו וכן פסק רבינו יצחק בתשובה אחת וכן כתב רבינו משה (אישות פ"ג הט"ו). אבל אומר אני שצריך להתיישב בדבר משום דגרסינן בירושלמי דפרק השולח (גיטין דף כ' א' ע"ש) העושה שליח להוליך גט לאשתו צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח מן השנים. ואחר כך עיינתי בתשובת ר"י וכתוב שם דע לך כי אמת הדבר שאין שליח להולכה המביא גט לאשה צריך לא חתימת ב"ד ולא חתימת עדים [כשרים] להודיע שעשאו הבעל שליח להולכה שהרי [ה]גט שבידו מוכיח כן אבל צריך למנות שליח בפני שני עדים כשרים ומזה לא הביא שום ראייה [לדבריו].
<h2>דף ד.</h2>
אמרינן בגיטין שמודה רבי אלעזר שאם היו עדים החתומים בגט פסולים ואפילו אחד כשר ואחד פסול אפילו נתנו לה בפני שני עדים כשרים פסול שנמצא מזוייף מתוכו (ע"פ רמב"ם גירושין פ"א הי"ז).
<h2>דף ו.</h2>
גרסינן בפרק קמא דגיטין רבא מצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו באותה שכונה ומקשה והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו, אם יטעון הבעל מזוייף לכך הצריכו השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם והאמינו [השליח] כשנים משום עיגונא ואותו שכונה מצויין לקיימו ומתרץ שאני בני מחוזא דניידי, פירוש אין משתהין בבתיהן [מפני] שטרודין בסחורות ואין מכירין אפילו חתימות שביניהם. ופוסק רבינו יעקב כרבא ומצריך עכשיו בכל מקום לומר בפני נכתב ובפני נחתם דכולי עלמא ניידי שאין להם קרקעות ונחלות כמקדם. הבעל שעירער בעדים ברורים שגט זה שאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם שהוא מזוייף שומעין לו שלא האמינו השליח כשנים אלא לדחות עירעור הבעל שאין עמו ראייה אבל במקום שהעדים מכחישים אותו לא האמינוהו (ע"פ רמב"ם גירושין פ"ז ה"ט ע"ש).
<h2>דף ט:</h2>
מוכיח בפרק קמא דגיטין שהעדים שחותמין על הגט צריכין להיות יודעים לקרות ולחתום ואם אינם יודעים לקרות קורין בפניהם והם חותמין והוא שיכירו לשון הגט ואם אינם יודעים לחתום רושמין להם את הקלף ברוק [ובכיוצא בו] כדאיתא בפרק ב' דגיטין (י"ט א') וכיוצא בו בדבר שאין רישומו ניכר והם כותבין על הרושם, ואין עושין כן בשאר שטרות שדבר זה מקולי הגט שהקילו חכמים בגיטי נשים כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות הואיל וחתימת העדים בגט מדבריהם (ע"פ רמב"ם גירושין פ"א הכ"ג).
<h2>דף יא:</h2>
כתב מורי רבינו יהודה בשם רבינו יצחק שהאשה יכולה להרשות אדם לקבל גיטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה ע"פ עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו שטר וישלחו לו שבכל מקום שידוע לנו שהיא רוצה בכך מועיל בלא שמיעת קול כדאמרינן ביבמות בסוף פרק האשה שהלכה (קי"ח ב') שהיה יכול לזכות הגט לאשתו במקום יבם משום דסניא ליה אלא מפני שלפעמים אוהבת אותו וכן תן גט זה לאשתי אם היה [זה] זכות לה כמו שטר שחרור לעבד לא היה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו (גיטין י"א ב') ואע"פ שאינה אומרת כלום.
<h2>דף טו.</h2>
הבעל הכותב גט לאשתו צריך שיאמר לשם פלונית אשתי אני כותב שתהיה מתגרשת בו, ואם אמר לכותבו ע"י אחר צריך שיאמר לסופר כתוב לי גט לשם גרושי פלונית אשתי והסופר יכוין לכותבו לשמה, והעדים שיחתמו בה צריכין שישבו שם בשעה שיכתוב הסופר את הגט שידעו שזהו הגט שצוה הבעל לכותבו לשמה, בפרק המביא (גיטין ט"ו א') בתחילתו מוכיח שאפילו לא היו העדים אלא בשעת כתיבת שיטה ראשונה וידעו שלשמה היתה והלכו להם כשר רק שפירש רבינו שלמה שם דלאו שיטה ראשונה ממש קאמר אלא שיטה ראשונה שיש בה שם האיש ושם האשה והזמן אבל אם היו בסופו של גט ולא בתחילתו פסול כדתנן בפני נכתב חציו פסול ומעמיד דבר זה בחציו האחרון (ע"פ סה"ת סי' קי"ז).
<h2>דף יז.</h2>
גרסינן בפרק שני דגיטין מפני מה תקנו זמן בגיטין רבי יוחנן אומר שלא יחפה על בת אחותו הנשואה [לו] אם תזנה יכתוב לה גט בלא זמן ויאמר שלאחר שנתגרשה זינתה, וגם בזמן הזה מועיל זמן שלא יטהרו ממזרים (י"ח א' תד"ה הנהו). ומקשה שם (י"ח א') גיטין הבאים ממדינת הים שנכתבין ונחתמין בניסן ואין מגיעין ליד האשה עד תשרי שאחריו מה הועילו חכמים בתקנתן ומתרץ הנהו קלא אית להו ופירש רבינו יצחק (בתו' שם) דכשרואין שזמן הכתיבה מוקדם מן המסירה יעלה על דעתם לכוין זמן המסירה.
<h2>דף יח.</h2>
כל אשה שנתגרשה או שנתארמלה הרי זו לא תינשא ולא תתארס עד שימתין ג' חדשים הן תשעים יום חוץ מיום שנתגרשה בו או שמת בעלה בו וחוץ מיום שנתארסה בו כדי שיודע אם היא מעוברת כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון (ע"פ רמב"ם גירושין פי"א הי"ח). ובפרק שני דגיטין (י"ח א') פסקינן הלכה שמונין ג' חדשים מיום הנתינה כך כתוב בספר ר' פריגוס, ורבינו יצחק הגיה דגרסינן בהלכות פסוקות דרב אחאי [נ"א יהודאי גאון] מיום הכתיבה וכן ברוב הספרים ישנים וכן כתב בירושלמי בפרק החולץ (יבמות דף כ"ח ב'), ואפילו היה הגט על תנאי או שלא הגיע לידה אלא לאחר כמה שנים מיום הכתיבה מונים שהרי אינו מתייחד עמה משכתב לה (ע"פ רמב"ם שם הי"ט). וגזירת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, פר"ח כגון שנשאת לאחר ארבעים שנה ששוב אינה יולדת, ואפילו נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין צריכה להמתין צ' יום ואפילו קטנה או זקנה או עקרה או איילונית ואפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האסורין ואפילו בתולה מן האירוסין צריכה להמתין צ' יום (ע"פ ה"כ שם). שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינין צ' יום, ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן צ' יום להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לבין זרע שלא נזרע בקדושה, והממאנת אינה צריכה להמתין לא גזרו אלא בגרושה, וכן המזנה אינה צריכה להמתין מפני שהיא משמרת עצמה שלא תתעבר ומתהפכת לאחר [ה]תשמיש, וכן אנוסה ומפותה מזה הטעם אין צריכות להמתין (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' כ"א—כ"ב ע"ש) שהלכה כרבי יוסי לגבי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד בפרק אלו נערות (כתובות ל"ז א') ובפרק ד' אחים (יבמות ל"ה א'). המארס בתוך צ' יום מנדין אותו, אירס וברח אין מנדין אותו כדפסק רפרם בפרק החולץ (יבמות ל"ז א'), כנס בתוך צ' יום מפרישין אותו עד לאחר זמן ויעמוד עם אשתו (ע"פ רמב"ם שם הכ"ד ע"ש וראב"ד וכס"מ).
<h2>דף יט:</h2>
בפרק שני דגיטין אומר אמימר שהשנים שנותנין הגט בפניהם צריכין לקרותו, מיתיבי הרי זה גיטך וזרקתו לאור וחזר ואמר [לה] שטר אחר הוא מגורשת ולא כל הימנו לאוסרה ואם קראוהו קודם לכן היאך יכול לומר שטר אחר היה ומתרץ שמדבר כאן [ש]לאחר שקראוהו הכניסו בבית יד שלו ואחר כך הוציאו ומשמיענו שלא נחוש שחלפו. מכאן מדקדק רבינו יצחק שאם לא קראוהו קודם נתינה שהוא פסול שאם היה כשר יכול לתרץ כאן שמדבר בשלא קראוהו (תד"ה צריכי) (ע"פ סה"ת סי' קכ"ב). שנינו בפרק הזורק (פ' א') (כותבין) [כתב] גט לאיש ושוב לאשה וטעה ונתן להפך ולאחר זמן שנשאת האשה יצא הגט מתחת יד האיש תצא מזה ומזה, ואומר על דבר זה בפרק האשה רבה (יבמות צ"א ב') שקנסוה מפני שהיה לה להקרות את הגט, וצריך ליישב שם היאך היתה זאת השגגה מאחר שקראו הגט קודם הנתינה וצריך לומר שאחר שקראוהו הכניסו בבית יד שלו וחלפו וקונסין אותה על שהיה לה להקרות הגט אחר נתינה ומ"מ אין אותה קריאה אחרונה כל כך חמורה שתאסר בכך לינשא כמו שאמרנו למעלה ולא כל הימנו לאוסרה אע"פ שלא קראוהו אחר נתינה שאין אנו חוששין לחילוף עד שיתברר הדבר שחילף, ור"י בר רבי שמואל היה נוהג להקרות הגט קודם נתינה ולאחר נתינה ואם קראוהו אחר נתינה זהו דבר פשוט דמגורשת אע"פ שלא קראוהו קודם נתינה (תד"ה צריכי).
<h2>דף כ.</h2>
זה סדר הגט צריך שיקח הבעל הקלף והדיו וימסרנו לסופר ואם אין לו יקננו לו לבעל דהא בעינן וכתב ונתן (גיטין כ' א' וב"ב קס"ח א'), והוא הדין אם כתבו הסופר במצות הבעל שהוא כשר ובלבד שיתננו לבעל אחר כך להיות שלו כדתנן (גיטין כ"ו א') הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' משמע שהסופר כותבו משלו אבל יותר הוא טוב ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחר כך לבעל (סה"ת סדר הגט), ושכר הסופר על הבעל [ליתן] מן הדין ואם האשה נתנה השכר אין בכך כלום (סימני סה"ת ק"י).
ת"ר וכתב ולא חקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהו עבד היוצא בכתב שעל גבי הטבלא ופנקס יצא לחירות ומתרץ הא דחק תוכות הא דחק יריכות, פירוש חקק תוך האות וחוצה לה ונשארה האות בולטת מאליה פסול דהא לא עשה שום מעשה בגוף האות, אע"פ שלענין שבת נקראת כתיבה כמו שזכרנו למעלה נטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין חייב, גבי שבת דווקא הוא דבר זה מפני שעל קרשי המשכן שהיו כותבין לסימן לא היו חוששין באיזה ענין היו האותיות עשויות אבל במקום שנאמר וכתב צריך שיכתוב יריכות האותיות או יחקוק אותם שיעשה מעשה בגוף האותיות (ע"פ סה"ת סי' קט"ו). ומתוך שמועה זו פוסק רבנו יצחק שאם אירע לסופר הכותב את הגט שנפלה טיפת דיו מן הקולמוס בתוך ד' ונעשת ה' או בתוך ב' ונעשה פ' או בתוך מ' פתוחה ונעשת סתומה שצריך לחזור ולכתוב גט אחר, שלא יועיל למחוק את הטיפה שמאחר שאין האות שמה עליה אלא על ידי מחיקת הטיפה זה קרוי חק תוכות ופסול (ע"פ סה"ת שם).
<h2>דף כ:</h2>
הכותב גט צריך לעשותו כתיקון ספר תורה שתהיה כל אות ואות מוקפת גויל שלא תגע אות לאות, ולא מטעם שגט נקרא ספר שהרי ספר דורשו התלמוד (גיטין כ"א ב') לספירת דברים, אלא מפני שאינה נכרת יפה כשהיא מחוברת לחברתה (ע"פ סה"ת סי' קי"ג). ובדיעבד, אור"י (שם כ' ב' תד"ה לא ע"ש) שאין לפוסלו בשביל כך שהרי אין כתוב בו וכתבתם כתיבה תמה כמו בתפילין או מזוזות. ומ"מ לא נהגו לזיין שעטנ"ז ג"ץ בגט מפני שבלא שום זיון נקראת אות כדאמרינן (שבת ע"ג א' ורש"י ד"ה כותב) גבי הכותב שתי אותיות בשבת חייב מפני שעל קרשי המשכן היו כותבין אלף בית לידע איזו בן זוגו, ואומר שם (ק"ד ב') שאם נטלו לגגו של חית ועשאו שתי זיינין חייב, הרי לך שאע"פ שאלו הזיינין אינן מזוינין נקראין אותיות כיון שאין דעתו לזיינן. ומה שאומר שם תנא נתכוין לכתוב [אות] אחת ועלה בידו שתים חייב, פירוש נתכוין לכתוב שתים בזה אחר זה ועלו בידו שתים בבת אחת חייב, והתניא פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני, פירוש הא דתניא פטור בדבעי הסופר לזיינם ולכך אין נקראות אותיות עד שיזיינם כיון שדעתו לזיינם, מאחר שאין ראייה ברורה שיצטרך לזיין אותיות שבגט אין לשנות המנהג פן יוציאו לעז על הגיטין הראשונים וגם כמה סופרים אין בקיאין לזיין ויקלקלו האותיות עד שלא יהיו כמשפטן (ע"פ סה"ת סי' קי"ד) ואמרינן בירושלמי בפרק אלמנה ביבמות (דף מ' א') אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג.
<h2>דף כא:</h2>
הכותב גט צריך לכתחילה לעשותו ארכו יתר על רחבו כדין ספר תורה ושלא יהו האותיות עוברות את השיטה בימין ובשמאל בתוך הגליון, כך נמצא בטופס הגט שתקנו הגאונים הקדמונים, ושלא יהא שום טישטוש בגט ושלא יכתוב על המחק (ע"פ סה"ת סי' קט"ז). ואם אירע שכתב על המחק יקיימנו [מ]למטה (תוספתא פ"ז ה"ז).
ויחתמו העדים למטה ולא ירחיקו מכתיבת הגט יותר מריוח שיטה אחת חלק (סה"ת בסדר הגט) דאמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ב א') הרחיק העדים מן הכתב מלא שני שיטין פסול (לשון רמב"ם גירושין פ"א הי"ח). ויחתמו בראש השיטה שלא יהא חלק מימין חתימתן בגליון כדי שיוכל [אדם] לכתוב בו פלוני לוה מפלוני מנה (סה"ת שם) ויחתוך כל אשר למעלה והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דהוי כשר (שם קס"ג ב') ובגט פשוט (שם ע"א) אומר שכל גיטין ושטרות שיכולין לזייף בהן פסולין. כתב רבינו משה (שם וע"ש) בד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה ולא היו שם עידי מסירה אבל אם היו שם עידי מסירה אע"פ שהן מרוחקין הרבה ואין נקראים עמו ואע"פ שאין חותם עליו עדים כלל הרי זה כשר שעיקר הגירושין בעדי מסירה עכ"ד. וראייה לדבריו מדתנן בפרק שני דגיטין (כ"א ב') רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא מפני שיכול לזייף וחכמים מכשירין, פירוש (כ"ב א' תד"ה לא) נייר שכתבו על הנייר ועדיו על המחק אבל שניהם על המחק כשר דאינו יכול לזייף דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים כדמפרש בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ג ב'), ואומר בגמרא (כ"ב א'—ב' ורש"י ד"ה ר' אלעזר) מאן חכמים שמכשירין רבי אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי ופירשו רבותי הילכך כשר ואע"ג דיכול לזייף שהרי עדי מסירה קראוהו ואם היתה באה לינשא היתה צריכה להביא עדים שנמסר לה בפניהם. אבל בדבר שאינו יכול להזדייף יכולה להנשא אפילו לרבי אלעזר בהכרת חתימת העדות שבו כדתנן בפרק בתרא (פ"ו א') בדברי רבי אלעזר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, שלא תהא צריכה לטרוח להביא עידי מסירה לב"ד אבל לרבי מאיר כל דבר שיכול להזדייף פסול בכל עניין שהואיל וסובר עידי חתימה כרתי צריך שיהא מוכיח מתוך הכתב עצמו (כ"ב א' תד"ה מאן) וכן בארנו למעלה (הו' לפנינו בגיטין לדף ב' א').
<h2>דף כב:</h2>
שנינו הכל כשרים לכתוב את הגט ואפילו חרש שוטה וקטן ומדקדק בגמרא והא לאו בני דיעה נינהו אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו פירוש ומלמדו ומזהירו [לכתוב] לכוין לשמה ולשמו, אע"פ שלעניין שחיטה אמרינן בפ"ק דחולין (י"ב ב') שאין מועיל (לכתחילה) גדול עומד על גביו, וגם בחליצה תניא בתוספתא (יבמות פי"א ה"ט) שחליצת שוטה פסולה אע"פ שב"ד עומד על גביהן, כאן יש הוכחה בכוונה יותר שהוא עצמו כותב תוך הגט פלוני מגרש פלונית (ע"פ סה"ת סי' קי"ח).
<h2>דף כג.</h2>
הכל כשרים להביא הגט אפילו נשים וקרובים ואפילו בנה או בתה כדתניא בתוספתא (גיטין פ"ב ה"ח) חוץ מחרש שוטה וקטן ונכרי ועבד לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין. ותנן אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה כגון חמותה ובת חמותה יבמתה וצרתה ובת בעלה נאמנים להביא גטה ומה בין גט למיתה שהכתב מוכיח.
בפרק שני דגיטין [כ"ג ע"א] מוכיח שסומא פסול להביא גט (ל)[ב]חוצה לארץ מפני שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל מתחילה היה רוצה רב ששת לומר שהוא פסול לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו וסותר רב יוסף דבר זה מפני שבהכרת הקול יכול לידע אותם. ואומר רבינו יצחק דאפילו [ל]רב ששת לא היה מחמיר בדבר זה כי אם בסומא דווקא שיש לחוש יותר פן יטעה אבל אדם אחר מותר להביא הגט לאשה אע"פ שאינו מכירה אלא ע"י העדים שיאמרו לו בשעת (כתיבה) [נתינה] זו היא אשתו של פלוני (כ"ג א' תד"ה ממי ע"ש), וראיה לדבר בפרק כל הגט שאומר שם מעשה באחד שאמר לשליח להוליך גט לאשתו וענה השליח איני מכירה אמר לו כשתבא שם תתנהו לאבא בר(בי) מניומי שהוא מכירה ויתנהו לה והלך השליח שם עם הגט ולא מצא אבא בר מניומי והיו שם רבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא ואמרו לו תמסור דבריך בפנינו וכשיבא אבא בר מניומי ניתן אליו הגט ויתננו אל האשה והיה שם תלמיד אחד ורב ספרא שמו והקשה להם היאך אמרתם דבר זה והלא זה השליח שהביא הגט אינו שליח לגרש את האשה שנאמר שיוכל לעשות שליח אחר כי לא נעשה שליח אלא למוסרו לאבא בר מניומי בלבד הילכך אינו במקום הבעל למוסרו ביד אחר בלא צווי הבעל ושתקו חכמים ונתביישו, ואומר שם בחנם שתקו כי ודאי זה השליח הוא בטוב שליח לגרש שהרי לא אמר לו הבעל איני חפץ שיתנהו כי אם אבא בר מניומי ולא אתה הלא גם הבעל היה חפץ שאם ירצה זה לבקשה שיגרשנה וחשוב זה השליח כשליח גמור שניתן לגירושין, הא למדת שאע"פ שהשליח לא היה מכירה היה יכול להביא הגט (ע"פ סה"ת סי' קכ"א).
<h2>דף כו.</h2>
וצריך שיכתוב בגט לשון זה הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בתוך ההלכה דתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל וצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם (ע"פ סה"ת סי' קט"ז). כתב רבינו שמשון שכך הנהיג רבינו יעקב לכתוב ולא חש להוצאת לעז על גיטין הראשונים כי כמה דברים יש בגט לשופרא דשטרא שמועילין כמו הרי את מותרת לכל אדם (תד"ה וצריך).
<h2>דף כט:</h2>
בפרק שני דגיטין [כ"ג ע"א] מוכיח שסומא פסול להביא גט (ל)[ב]חוצה לארץ מפני שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל מתחילה היה רוצה רב ששת לומר שהוא פסול לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו וסותר רב יוסף דבר זה מפני שבהכרת הקול יכול לידע אותם. ואומר רבינו יצחק דאפילו [ל]רב ששת לא היה מחמיר בדבר זה כי אם בסומא דווקא שיש לחוש יותר פן יטעה אבל אדם אחר מותר להביא הגט לאשה אע"פ שאינו מכירה אלא ע"י העדים שיאמרו לו בשעת (כתיבה) [נתינה] זו היא אשתו של פלוני (כ"ג א' תד"ה ממי ע"ש), וראיה לדבר בפרק כל הגט שאומר שם מעשה באחד שאמר לשליח להוליך גט לאשתו וענה השליח איני מכירה אמר לו כשתבא שם תתנהו לאבא בר(בי) מניומי שהוא מכירה ויתנהו לה והלך השליח שם עם הגט ולא מצא אבא בר מניומי והיו שם רבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא ואמרו לו תמסור דבריך בפנינו וכשיבא אבא בר מניומי ניתן אליו הגט ויתננו אל האשה והיה שם תלמיד אחד ורב ספרא שמו והקשה להם היאך אמרתם דבר זה והלא זה השליח שהביא הגט אינו שליח לגרש את האשה שנאמר שיוכל לעשות שליח אחר כי לא נעשה שליח אלא למוסרו לאבא בר מניומי בלבד הילכך אינו במקום הבעל למוסרו ביד אחר בלא צווי הבעל ושתקו חכמים ונתביישו, ואומר שם בחנם שתקו כי ודאי זה השליח הוא בטוב שליח לגרש שהרי לא אמר לו הבעל איני חפץ שיתנהו כי אם אבא בר מניומי ולא אתה הלא גם הבעל היה חפץ שאם ירצה זה לבקשה שיגרשנה וחשוב זה השליח כשליח גמור שניתן לגירושין, הא למדת שאע"פ שהשליח לא היה מכירה היה יכול להביא הגט (ע"פ סה"ת סי' קכ"א).
<h2>דף לב.</h2>
בפרק השולח שנינו שהשליח שנטל הגט להוליך לאשה שיכול הבעל לבטל[ו] עד שיגיע ליד האשה, ואף לאחר שבטלו קיימא לן (ל"ב ב') כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו כשירצה. ומפרש שם הטעם נהי דבטליה לשליחותיה דשליח גט גופיה מי בטיל, לפי לשון התלמוד שאומר כן משמע שאין כח לבעל לבטל גוף הגט כי אם השליחות לבד, ובמסכת קידושין בפרק האומר (נ"ט ב' ותד"ה מתורת ע"ש) כתוב שם בכל הספרים בטעמו של רב נחמן נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה משמע אבל אם ביטל הגט בפירוש מודה רב נחמן שבטל (תד"ה התם), וגירסא זו תופס רבינו משה (גירושין פ"ו הכ"א) עיקר. ויש ראייה לגירסא זו [מ]מתניתין דגיטין בפרק שני (י"ז א') גבי גט שנכתב ביום ונחתם בלילה דמכשיר רבי שמעון ואמרינן (י"ח א') דווקא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא מכשיר שמא פייס פירוש שמא בטלו (ל"ב ב' תד"ה התם). ויש לדקדק לפי זה על מה שאומר רב ששת בפרק האומר משקלי עלי (ערכין כ"א ב') האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא עד שיבטל מודעא, פירוש מי שאמר בפני שנים בצינעא גט שאני כותב לאשתי בטל הוא ואחר כך נתנו לה בפני שנים אחרים זו היא מסירת מודעא על הגט והגט פסול, ועכשיו קשה דמה מועיל ביטול מודעא שנוהגין עתה לעשות בשעת נתינה והלא יש לחוש (שלא) [שמא] ביטל גוף הגט ומודה רב נחמן בזה שאינו יכול לחזור ולגרש בו לפי הגירסא הכתובה שם בפרק האומר. וכתב רבינו משה בספרו (שם ה"כ) וז"ל א"כ מה תקנה בדבר זה, שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותם הדברים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר להן הן ואחר כך אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה ולא יניחוהו לילך עד שיגיע הגט לידה כדי שלא יצא ויבטלנו. ובספר התרומה (סי' קכ"ח) כתב רבינו ברוך שלאחר שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטלו שלא בפניהם כיון שצוה להם לעשות מעשה וכן משמע בפרק השולח (ל"ג א') דהא רבי סובר בטלו מבוטל פירוש אם ביטל השליח שלא בפניו, ורבי סובר (שם) שאם אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ורשב"ג אומר אינו יכול לבטל זה שלא בפני זה כי אם בפני כולם ואפילו רבי מודה שאינו מבוטל כי אם אותו שדיבר אליו [ומפני שביטל אין האחרים מבוטלים בעבורו דקסבר] דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ואם ילכו האחרים ויכתבו הגט ויתנו לה הגט כשר, משמע מכאן שלאחר שאמר להם לעשות מעשה אינו יכול לבטל שלא בפניהם, לפיכך אם קודם שנגמר הגט או לאחר שנגמר [הגט] בטלו הבעל לפניהם אז אין מועיל ביטול מודעא ועל עניין כזה מצינו בפרק השולח (ל"ד א') שהצריכו רב יהודה ורב ששת גט אחר לפי שהבעל בטל הגט בפני העדים עצמן, ורוצה לומר כי לא יכול לבטל גוף הגט אלא אחר שנכתב, אמנם אדם ששולח גט לאשתו במקום אחר דקיימא לן הלכה כרבי דאמר שיכול [הבעל] לבטל השליח שלא בפניו נכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יבטלנו כששולח גט לאשתו ביד אחר (ע"כ בסה"ת) וצריך להתיישב בדבר. וכן צריך להתיישב בההיא דפרק השולח (ל"ד א') גבי אי לא אתינא מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא אומר שם אטו לבטולי גיטא קבעי, משמע שאם היה מבטלו בפירוש שמועיל. ובפרק כל הגט (כ"ט ב') גבי וליחוש שמא פייס משמע שבדיבור אין יכול לבטל שמזה לא היה יכול לתרץ כלום, וזה לשון רבינו שמשון אין לפרש כפירוש רש"י (י"ח ב' ד"ה שמא וע"ש בתו') שמא פייס ובא עליה והוה ליה גט ישן שהרי בפרק מי שאחזו (ע"ו ב') קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ואחר כך מקשה וליחוש שמא פייס משמע ששני דברים הם אלא שמא פייס הנזכר בכל מקום רוצה לומר שמא פייס וביטל הגט. אמנם בההיא דפרק כל הגט (שם) גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש הרי זה גט ומקשה וליחוש שמא פייס אין לפרש שמא פייס וביטל הגט בדיבור [פיו] שאין דיבורו מועיל לבטלו כל זמן שלא בא שהרי אמר לה מעכשיו אם לא באתי והרי לא בא אלא שמא נתפייס ובא קאמר ומתוך כך ביטל הגט ומתרץ באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי שאפילו באתי אם תאמר היא שלא באתי יהא הגט גט.
<h2>דף לד.</h2>
בפרק קמא דכתובות (ב' ע"א, ג' ע"א ותד"ה איכא) יש שני לשונות דרבא, הראשון אומר אין טענת אונס מועלת לבטל את הגט ובלשון שני אומר שמועלת טענת אונס לבטל את הגט, ופסק ר"ח כלשון ראשון דאין אונס בגיטין דכל הסייעתות הבאות ללשון ראשון [הם] קושיות ללשון שני ועל תירוצים דחוקים אין לסמוך, ושלשה עניני אונסין הם ההוא דפרק מי שאחזו (גיטין ע"ג א' ותד"ה איתביה) גבי הרי זה גיטך אם ימות מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש אינו גט אונס שאינו מצוי כזה אינו גט לכל הלשונות וגם משום פרוצות וצנועות אין שייך לתקן דלעולם לא יסברו שאירע אונס גדול כזה ואונס דפסקיה מברא המצוי לכל הלשונות אינו מבטל דאיבעי ליה לאתנויי אבל באונס דשכיח ולא שכיח בזה נחלקו והלכה כלשון ראשון ועוד אמר בפרק השולח (גיטין ל"ד א') אין אונס בגיטין.
<h2>דף לד:</h2>
תנן בפרק השולח בראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה והתקין רבן גמליאל שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה. פירושה של משנה זו כמו שיש בברייתא בגמרא היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וגירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ואשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת שזהו שינה שמו עד שיכתוב גט לאשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו, פירוש שיעשה שם מקום הנתינה עיקר כגון אם היה נקרא ביהודה יוסף ובגליל קורין אותו שמעון יכתוב [ביהודה] אנא יוסף דמתקרי שמעון, וכן אומר התלמוד (ל"ה א') גבי אחא בר הדיא דמתקרי אייא מרי, ויכתוב גט לאשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו, פירוש שיעשה שם מקום הנתינה עיקר שיכתוב אני שמעון דמתקרי יוסף וזו היא תקנת רבן גמליאל. ומעמיד התלמוד דבר זה באיתחזק בתרתי פירוש שהוחזק בשני שמות משונים שבני גליל אין מכירין אדם זה בשם יוסף ובני יהודה אין מכירין אותו בשם שמעון כלל וכשהוא ביהודה ובא לגרש את אשתו שבגליל או להיפך אם לא יכתבו שני השמות יוציאו לעז אותם שאין מכירים באותו השם יאמרו שאין זה בעלה שכתב זה הגט (שם תד"ה והוא), ובסוף הברייתא מסיים יצא למקום אחר וגירש באחד מהם הרי זו מגורשת דבר זה מעמיד התלמוד בדלא איתחזק, פירוש שבאותו מקום שהלך לא הוחזק בשני שמות משונים אלא הכל יודעים שם ששמו יוסף ושמו שמעון ואז אין לחוש ללעז של שאר מקומות אע"פ שבגליל או ביהודה אין מכירים באחד משני השמות אין חוששין ללעז אלא בלעז מקום שהבעל שם או לעז של מקום נתינה אבל מאחר שמקום שהבעל עומד שם ומקום הנתינה שוים שבשניהם מכירים את שני השמות או בשניהם אין מכירים כי אם השם הכתוב בגט אין חוששין ללעז של שאר מקומות, אמנם לכתחילה צריך לכתוב שני השמות להנצל מכל לעז וכן מוכיח בירושלמי (דף כ' ב') שאומר שם יצא למקום אחר וגירש אשתו באחד מהם מגורשת אמר רבי יוסי הדא דאת אמר לשעבר אבל לכתחילה צריך למיעבד כהדא דרבי אילא שאומר לכתחילה צריך לכתוב אני פלוני שביהודה עם כל שם שיש לי בגליל, וכאשר בארנו משנה זו שבפרק השולח כך יש לבאר המשנה השנוייה בפרק הזורק (פ' א' ותד"ה שינה) שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ולא בשינוי השם ממש, שהרי זה דבר פשוט שהגט פסול שלא נכתב בשם בעלה אלא בשם איש אחר, ובכל הגיטין כתוב בה"ג בתיקון טופסי גיטין שצריך לכתוב כל שום וחניכה דאית לה, ולא נתיישב לרבינו יעקב (ל"ד ב' תד"ה וכל ע"ש) כי אדם שאין לו שום חניכה ושם כינוי וכתבו בגט שלו כל שום וחניכה דאית ליה יאמרו שזהו אדם אחר שיש לו כינוי, ותיקן לכתוב אני פלוני עיקר השם דמתקרי פלוני שם הטפל או המכונה פלוני כמו ההיא דרובא קרו לה מרים והמיעוט קרו לה שרה ואומר שיש לכתוב מרים דמתקריא שרה וכן אחא בר הדיא דמתקרי אייא מרי בגיטין בפרק השולח (ל"ה א') (ע"פ סה"ת סי' קכ"ו—קכ"ז). ועל גט של משומד שגרש אשתו כבר שאלו את רבינו יעקב (ל"ד ב' תד"ה והוא) אם צריך לכתוב בגט שם של גיות עם שם של יהדות והשיב חלילה שלא להזכיר שם דגיות בתורת משה וישראל ואין לחוש בו כלל דשם של יהדות לא גרע מחניכתו וחניכתה דתנן בפרק המגרש (פ"ז ב') דכשר ופירש בערוך (בערך חנך) אע"פ שלא כתב שם המובהק ועוד תניא בתוספתא (גיטין פ"ו ה"ו) גר ששינה שמו לשם גוים כשר וכן אתה אומר בגיורת וכל שכן ישראל משומד ששינה שמו לשם ישראל שהוא כשר ואף לכתחילה אין לו לכתוב רק שם של ישראל (ע"פ סה"ת סי' קכ"ח) ואם כתב בגט שם של יהדות וכל שום וחניכה דאית ליה טוב הדבר (סימני סה"ת שם).
<h2>דף לו.</h2>
ואע"פ שחתימת העדים בגט מדבריהם התקינו שיהו העדים מפרשין שמותיהן בגיטין (רמב"ם גירושין פ"א הכ"ד) ולא בסימנין (גיטין ל"ו א' ע"ש). וכן התקינו בעידי הגט שאין חותמין אלא זה בפני זה ואם חתמו זה שלא בפני זה [הרי זה גט] פסול (רמב"ם שם).
<h2>דף סב:</h2>
האשה שעושה שליח לקבלה יבאו עדים ויכתבו, בפנינו חתומי מטה מנתה פלונית בת רבי פלוני את רבי פלוני בר רבי פלוני להיות שליח לקבל גיטה מיד בעלה רבי פלוני ב"ר פלוני ובפנינו אמרה לזה שלוחה התקבל לי גיטי ותהא ידך כידי ומיד כשיגיע הגט מיד בעלי לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם, ומה שנעשה בפנינו כתבנו וחתמנו לה לראייה [ולזכות] על מנוי שליחות קבלת גיטה שריר וקים.
שטר לשליח שקיבל גט מיד הבעל. אנחנו ב"ד חתומי מטה, במותב תלתא הוינא ובא לפנינו פלוני המכונה פלוני בר ר' פלוני דמפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני וגירש את אשתו מרת פלונית בר ר' פלוני המכונה כך וכך דמפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני ונתן גטה ליד פלוני בר רבי פלוני שעשאתו בעדים שלוחה לקבל גיטה מפלוני בר רבי פלוני בעלה ואמר לו התקבל [לה] גט לפלונית בת רבי פלוני אשתי המכונה כך וכך הרי היא מותרת לכל אדם וקודם נתינתו ביטל לפנינו כל מודעי [ומודעי דמודעי] דהוו ליה שאם מסר שום מודעא תהא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין אלא גרשה גרושין גמורים והגט קרינן וראינוהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גרושי פלונית בת רבי פלוני מרבי פלוני ברבי פלוני בעלה שנתן גיטה ביד שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה להיות בידה לזכות ולראייה שריר וקים.
בפרק התקבל מסקינן שהאיש עושה שליח להולכה. ושליח עושה שליח להולכה (כ"ט א') ובין איש ובין אשה נעשים שלוחים, אבל האיש אין עושה שליח לקבלה מפני ש[ה]גט חוב הוא לאשה. אבל האשה עושה שליח בין להולכה בין לקבלה.
<h2>דף סג:</h2>
עוד שם אמר רב אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ומפרש שם הטעם משום בזיון דבעל, שמסתמא יקפיד על כך שהיא בעצמה ברום לבבה אינה רוצה לקבל גיטה מיד שלוחו ובעניין זה לא גומר בלבו לגרשה, ולפי זה הלשון אם נודע שהבעל חפץ בדבר או [ש]עשתה היא שליח קודם שיעשה הוא שליח כשר שעכשיו אין כאן בזיון (ע"פ סה"ת סי' ק"כ), עוד יש שם טעם אחר שמפרש טעמו של רב גזירה משום חצירה הבאה לאחר מכאן. פירש רבינו יצחק (כ"ד א' תד"ה חצרה) כגון שהניחו הבעל בחצר של עצמו ומכרו לאחר והאשה קנאתו מן האחר ובעניין זה אין האשה מתגרשת כיון דיד אחר באמצע, ולפי זה הלשון בשום עניין אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ומאחר שלא נתברר מתוך התלמוד איזה טעם עיקר יש להחמיר בדבר (ע"פ סה"ת שם) וכן פסק בה"ג (דף ע"ט ד' ע"ש) אע"פ שבירושלמי (גיטין דף ל"ה א') משמע קצת שהטעם משום בזיון הוא, וזה לשון הירושלמי עובדא הוה באשה שעשתה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אמר רב לא יחזיר ואמר שם היאך החליף רב שיטתו ומתרץ אחורי הדלת היה עומד ושומע קולה, פירוש שמע כשעשתה שליח ולא הקפיד. ורב האי גאון פסק כרבי חנינא דאמר אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכן מוכיח גבי ההוא דשדר גיטא לדביתהו אתא שליח אשכחה דקא ליישא אמר לה הא גיטך אמרה ליה להוי פקדון גבך אמר רב נחמן אם איתא לדרבי חנינא עבידנא ביה עובדא אמר ליה רבא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וכן שלח רב אמי, ואמוראים אחרים נסתפקו שם לעשות מעשה מטעם זה, מכלל דפשיטא להו [ד]הילכתא כרבי חנינא דאי סבירא להו דהלכתא כרב אפילו חזרה שליחות אצל הבעל פסול הוא הילכך הלכה כרבי חנינא וכן פסק רב אלפס (דף כ"ט א').
גרסינן בפרק התקבל מעשה באשה אחת שהיתה נקראת נפאת"א וטעו העדים וכתבו תאפת"א אמר רבי יצחק בר רב שמואל בר מרתא [משמיה דרב] עשו העדים שליחותן, ואין יכולין לכתוב [גט] אחר בלא רשות הבעל, וסותר רבא דבר זה היאך עשו שליחותם וכי צוה אותם לכתוב גט מוטעה, אלא ודאי אם היה כתוב כהוגן ואבד עשו העדים שליחותם ורב נחמן סתר גם דבר זה שמאחר שאבד היאך עשו שליחותם אלא כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים. יש להסתפק אם הכותב כתב גט במצות הבעל ואירע בו שום ספק אם יכול לכתוב אחר בלא רשות הבעל דשמא נאמר בזה שעשה שליחותו כי אולי הגט הראשון הוא טוב וראוי לגרש בו, וכדי להסתלק מן הספקות היה מצריך רבינו יצחק שבתחילה כשהבעל אומר לסופר לכתוב את הגט יאמר לו אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גיטין כמו שתחפוץ עד שיהא לדעתך או לדעת הרב שבעירך וכן יאמר לעדים לחתום בהרבה גיטין בלא רשותו עד שיהיה הגט לדעת כולם (ע"פ סה"ת סי' קי"ז—קי"ח).
וכמו שבארנו למעלה (הו' לפנינו בגיטין לדף כ"א ב') שהאשה שנתגרשה בגט כתוב וחתום כהלכתו שיכולה להינשא אף לרבי אלעזר בלא הבאת עידי מסירה לב"ד כמו כן אינה צריכה להביא [לבית] דין עדים שצוה הבעל לסופר לכותבו לשמה ושנכתב לשמה וגם יש ראייה ממביא גט ממדינת הים שאינה מביאה עדים שצוה הבעל לסופר לכותבה לשמה, והא דאמרינן בפרק התקבל (גיטין ס"ג ב') צריכה שני כיתי עדים אחת שאומרת בפנינו אמרה לשליח התקבל ואחת שאומרת בפנינו קבל את הגט וקרע, ומפרש שם (ס"ד א') שנקרע מפני השמד, לשם זהו הטעם מפני שאין הגט בפנינו שנקרע ואין שום הוכחה שקיבל אבל אם הוא שלם ביד האשה חתום מסתמא בהכשר בא לידה וכן אם הוא ביד השליח שלם אין צריך רק עדים שעשאתו האשה שליח לקבלה ונאמן מכאן ואילך לומר שלגירושין נתנו לו הבעל דאפילו למ"ד (שם) שבעל נאמן לומר לפקדון נתתיו לשליש ולא לגירושין מפרש ר"ת דהיינו דווקא כשהאשה והבעל במקום אחד (שם תד"ה בעל) כמו שאומר שם הטעם דאם לגירושין נתנו לאשה היה נותנו ולא לשליש.
<h2>דף סד:</h2>
תנן בפרק התקבל (גיטין ס"ד ב') נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה רבי יהודה אומר אביה ולא היא. אמר רבי יוחנן בפרק האיש מקדש (קידושין מ"ג ב') מחלוקת לגירושין אבל לקידושין דברי הכל אביה ולא היא ושם מפרש הטעם, וכן הלכה שהרי התורה זכתה שבח נעורים לאביה (כתובות מ"ו ב') וכן סובר רבא אמר רב נחמן בפרק קמא דקדושין (ט' א') כתב לה על הנייר וכו' מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה, דבנערה נמי בעינן דעת אביה בקידושין. והגיה רבינו שלמה נ"ע בפרק האיש מקדש (מ"ג ב' תד"ה תנן) דהוא הדין לקטנה והא דפליגי בנערה להודיעך כחו דרבי יהודה וכן מוכיח בפרק האיש מקדש (מ"ד ב') שאומר שם רב נחמן אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כשיש לה אב ומקשה לו מדתניא קטנה שאמרה לשליח התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה הרי זה גט ומתרץ דמדבר כשאין לה אב אבל מתחלה היה סבור שיש לה אב ואעפ"כ כשהגיע גט לידה מגורשת. והלכה כחכמים. בד"א בקטנה שהגיעה לפעוטות שיש לה שבע שנים וכדאמר רבא בפרק התקבל (גיטין ס"ה א') הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה, אבל קודם שהגיעה לפעוטות אם אין לה אב שמת לאחר שנתארסה או [ש]נשאת אינה יכולה להתגרש בשום עניין. אבל [אם] יש לה אב ועדיין היא ארוסה אז אפילו קטנה היא ביותר יכולה להתגרש ע"י אביה לפירוש ר"ת שנאמר בסמוך כדמשמע בפרק חרש וכדמשמע בירושלמי. סוף המשנה (גיטין ס"ד ב') כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש, פירש רבינו שלמה (ד"ה אינה) אף ע"י אביה דהא שוטה היא ואמר רבי יצחק ושלחה מביתו מי שמשלחה מביתו ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת במסכת יבמות פרק חרש (קי"ג ב') עכ"ל, ושם (בגיטין) מפרש איזוהי יודעת לשמור גיטה כל המבחנת בין גיטה לדבר אחר, וכן הלכה. ורבינו יעקב פירש (גיטין שם תד"ה וכל) דע"י אביה מתגרשת אף קודם שהגיעה לפעוטות אע"פ שאינה יודעת לשמור [את] גיטה וכן הורה הלכה למעשה דהא בפרק חרש (שם) מפרש רבי ינאי טעם אחר על השוטה משום דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש את עצמה [יצתה זו שאין לה יד לגרש את עצמה] ולפי אותו טעם שוטה שיש לה אב מתגרשת על ידי האב מן התורה שהרי יש לה יד אביה [לקבל גיטה] שהוא כידה דאפילו היא פקחת אביה מקבל את גיטה ומאן דדריש מושלחה אינו חולק כלל על זה אלא שדורש ממקרא אחר ויש ליתן טעם דכיון שיש לה אב משלחה ואינה חוזרת היא שאביה שומרה מלחזור, ובירושלמי פרק חרש (יבמות דף ע"ו א') גרסינן נשתטית לא יוציא דבי רבי ינאי אמרי מפני גרירה פירוש שהיא נגררת אחר כל אדם ונוהגין בה מנהג הפקר רבי זעירא ורב חייא תרווייהו אמרי שאינה יכולה לשמור את גיטה, ואומר שם בירושלמי שלדברי האומר מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה אם יש לה אב יכולה לשמור גיטה, משמע דרבי ינאי אוסר לכתחילה בשוטה אף בשיש לה אב ומשום הפקר אבל בקטנה מודה שאין שם הפקר וגם יכולה לשמור את גיטה כשיש לה אב, כאשר בארנו למעלה.
<h2>דף סז.</h2>
פסק רבינו חננאל איש רומי דאין הלכה ככל אותם האמוראים שמכשירין בפרק התקבל באומר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו אלא כדתניא בפרק מי שאחזו (ע"ב א') כוותיה דרב אשי עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ומדקדק התלמוד ישמעו להוציא מדברי האומר (ס"ו ב') שמודה רבי יוסי באומר אמרו דכשר. ורבינו יצחק בר רבי שמואל מסופק [ד]שמא הלכה כשמואל וככל אותם האמוראים שמכשירים אומר אמרו בפרק התקבל ואע"פ שמחמת ספיקא זו אין לנו להקל נפקא מינה לעניין חומרא התלוייה בדבר זה כמו שמוכיח שם שלדברי האומר אומר אמרו כשר ותעשה סובר שאסור להחתים הסופר בגט שאם היינו מתירים שיחתום תצא חורבא מן הדבר שפעמים שאומר לשנים אמרו לסופר כתוב ולעדים שיחתומו ומדאגה שלא יתבייש הסופר שדומה שאינו ראוי לחתום מחמת כן אומרים לסופר לחתום ונמצא הגט בטיל [כ]שהבעל לא צוה כן, ואף אותם האמוראים שאומרים בפרק התקבל אומר אמרו כשר בדיעבד ולא תעשה כן לכתחילה יפסלו חתימת הסופר הגט מן הטעם שאמרנו הואיל ובדיעבד כשר, שמה שאומר התלמוד שם כיון שאמר מר כשר ולא תעשה לא שכיח ומאחר שאינו מצוי אין לחוש לחורבא, דבר זה שאומר התלמוד דיחוי הוא ואין צריך לומר כן במסקנא כשתירץ שמואל פליג עליה דרבי יוסי בחדא ודאי לפי דברי סוף השמועה שיש לחוש לחורבא ויפסלו מטעם זה חתימת סופר בגט, ואע"פ שרב מכשיר בפרק המגרש (פ"ו ב') חתם סופר ועד והלכה כרב באיסורי (בכורות מ"ט ב'), בדבר זה אין הלכה כמותו לגבי שמואל מאחר ששאר האמוראים סוברין כשמואל, וגם אין לנו להורות להקל באומר אמרו שיהא כשר כי אין הדבר הזה מבורר בידינו, ואע"פ ששני פסקים אלו סותרין זה את זה מ"מ הואיל והדבר [הזה] ספק בידינו יש לחוש לשניהם להחמיר (ע"פ סה"ת סי' קכ"ה).
<h2>דף סז:</h2>
שנינו בפרק מי שאחזו אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס, הוא רוח שעמום הבא על השותה יין חדש, וחזר ואמר אל תכתבו גט לאשתי אין בדבריו האחרונים כלום, ובגמרא (ע' ב' ותד"ה התם) אמר ריש לקיש כותבין ונותנין לאלתר בחוליו דהא קתני אין בדבריו האחרונים כלום ורבי יוחנן אמר אין כותבין עד שישתפה ומאי אין בדבריו האחרונים כלום דלכי מתציל לא בעי למהדר ואימלוכי ביה, ריש לקיש מדמה חולה זה לישן דכותבין ורבי יוחנן מדמהו לשוטה דאין כותבין וריש לקיש אומר אינו דומה לשוטה שהרי שוטה אין סם רפואתו ברור בידינו אבל חולה זה סם רפואתו ברור לנו [נ"א בידנו] כמו שאומר שם שיאכל בשר אדום צלוי על הגחלים וישתה יין [חדש] חי ורבי יוחנן אומר אין דומה לישן דישן אינו מחוסר מעשה שהרי מאליו הוא ניעור אבל זה מחוסר מעשה הרפואה, מכאן אומר רבינו יצחק ברבי שמואל שהכותב גט לאשתו של שכיב מרע יזהר שלא יתקלקל בחוליו בשעת כתיבה דפעמים שאינו בדעתו והוי כמו מטורף ואינו יודע מהו אומר ומהו מדבר ובין למר ובין למר לא דמי לישן וגם אין סם רפואתו בידינו והוי כעיתים שוטה ועיתים שפוי (ע"פ סה"ת סי' ק"ל).
<h2>דף ע:</h2>
ועל הגוסס השיב ר"י ברבי שמואל לרבינו יואל [מנרבונא] (דבונא) (ראבי"ה סי' תתקל"ג) שאם הוא מדבר בטוב ודעתו מיושבת עליו שיכול ליתן גט ואין ספק בדבר שהרי שנינו בפרק מי שאחזו (ע' ב') שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו והרי זה השחוט ודאי מת לבסוף ממכה זו ואע"פ כן מועיל גיטו וכל שכן גוסס שמיעוטן חיים וכן מגוייד בצומת הגידין וצלוב כותבין בדיבורן אע"פ שרובן למיתה וכן תני בפרק קמא דערכין (ו' ב') גוסס נודר ומעריך ולא עדיף אמירתו לגבוה ממסירתו להדיוט אלא ודאי מתנתו וגיטו מועילין, וכן מוכיח בפרק כל הגט (גיטין כ"ח א') ששנינו שם המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואומר בגמרא לא שנו אלא בחולה שרוב חולים לחיים אבל בגוסס שרוב גוססין למיתה לא משמע דווקא כשהניחו גוסס חיישינן שמא מת כשנותנו לאשה אבל אם היה חי עדיין אע"פ שהוא גוסס כשר, והא דאמר בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ז ב') ובפרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ח ב' ותד"ה לא) [ו]לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי, בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס פירש שם רבינו שמואל שאז אינו יכול לדבר ואין [לו] כח ליתן משמע דאם יש לו כח לדבר וליתן מתנתו מתנה, והקשה הרב רבי יואל על פירוש זה אמאי נקט גוסס אפילו חולה או בריא [שנשתתק] כיון שאינו יכול לדבר אין [ב]מתנתו ו[ב]מקחו כלום כדתנן (גיטין ס"ז ב') נשתתק ואמר כתבו גט לאשתי בודקין אותו כו' ותניא (שם ע"א א') כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות, והשיב לו רבינו יצחק דהא דלא נקט חולה או בריא שנשתתק משום דנקט מילתא דפסיקא דסתם גוסס אינו יכול לדבר ועוד חולה שנשתתק מסתמא יתרפא ואם כן קרא דיכיר למה לי דאז מועיל מתנתו, ור"ח שפירש בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואז אינו יכול להקנותם שהוא חשוב כמת לא היה דעתו לומר אלא מפני שאינו יכול לדבר ומיושב בדעתו אבל אם היה יכול לדבר ומיושב בדעתו גיטו ומתנתו מועיל[ים] בטוב (ע"פ סה"ת סי' ק"ל).
מסקינן בפרק מי שאחזו שאם נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמים בפירי דימות הגשמים בימות החמה ופירי דימות החמה בימות הגשמים כגון נישפל"א בלעז בימות החמה וצרייזש"א בימות הגשמים או כדמפרש בירושלמי (דף מ' א') נכתוב גט לאמך נכתוב גט לאחותך [נכתוב גט לאשתך] כו' ושיאמר חד לאו ותרי הן חד הן ותרי לאו.
<h2>דף עב.</h2>
בפרק מי שאחזו תניא עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, ומדקדק קולו להוציא מדברי רב כהנא אמר רב שאומר (ע"א א') חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו, ותניא בתוספתא (פ"ב ה"י) כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אינו גט עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, ולשם אין מדבר כלל בחרש הא למדת שאין אדם חרש או פיקח יכולין לשלוח כתב ידן לבית דין שבמקום אחר שיגרשו את נשותיהם, ובפרק מי שאחזו (ע"א א') מסקינן שהאלם, הוא השומע ואינו מדבר, הרי הוא כפקח לכל דבריו, ותנן (ס"ז ב') נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמים אם אמר על הן הן ועל לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו (ע"פ סה"ת סי' קכ"ו).
כתב ר"ת בסידור גט שכיב מרע שטוב לומר מעכשיו אם מתי [מלומר] מהיום אם מתי שאם יאמר מהיום אם מתי ומת באותו היום שמא בסוף היום אמר שיהא גט וכבר מת והוה ליה גט לאחר מיתה (עי' תד"ה מהיום).
<h2>דף עג.</h2>
בפרק קמא דכתובות (ב' ע"א, ג' ע"א ותד"ה איכא) יש שני לשונות דרבא, הראשון אומר אין טענת אונס מועלת לבטל את הגט ובלשון שני אומר שמועלת טענת אונס לבטל את הגט, ופסק ר"ח כלשון ראשון דאין אונס בגיטין דכל הסייעתות הבאות ללשון ראשון [הם] קושיות ללשון שני ועל תירוצים דחוקים אין לסמוך, ושלשה עניני אונסין הם ההוא דפרק מי שאחזו (גיטין ע"ג א' ותד"ה איתביה) גבי הרי זה גיטך אם ימות מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש אינו גט אונס שאינו מצוי כזה אינו גט לכל הלשונות וגם משום פרוצות וצנועות אין שייך לתקן דלעולם לא יסברו שאירע אונס גדול כזה ואונס דפסקיה מברא המצוי לכל הלשונות אינו מבטל דאיבעי ליה לאתנויי אבל באונס דשכיח ולא שכיח בזה נחלקו והלכה כלשון ראשון ועוד אמר בפרק השולח (גיטין ל"ד א') אין אונס בגיטין.
תנן בפרק מי שאחזו לא יתייחד עמה אלא בפני עדים ואפילו בפני עבד בפני שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה, והטעם הוא דכיון דעדיין אין הגט נגמר עד שימות אם יתיחד עמה הוה ליה גט ישן ותנן בפרק הזורק (ע"ט ב') ובמסכת עדיות (פ"ד מ"ז) ב"ש אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרים, והלכה כב"ה, איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה לאחר שכתבו לה קודם שנתנו לה ולא נגמרו הגירושין, ואם גרשה בגט ישן [לא] תינשא לכתחילה (ע"פ סה"ת סי' ק"ל). ואמנם כל אדם שגירש אשתו בגט גמור וכשר לא יתייחד, ובסוף פ"ב דכתובות (כ"ז ב') אמר המגרש אשתו לא תנשא בשכונתו (סה"ת שם) ועיקרו בהלכות ייחוד במצות לא תקרבו (ל"ת קכ"ו).
<h2>דף עה:</h2>
בפרק מי שאחזו אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ומדקדק ולימא ברישא אם מתי יהא גט ומתרץ לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ומקשה עוד והא בעינן הן קודם ללאו, אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט, משמע מכאן שהלכה כר"מ שמצריך תנאי כפול דומיא דבני גד ובני ראובן שהרי שמואל ורבא סוברים כמותו, לפיכך שכיב מרע הנותן גט לאשתו על תנאי צריך לכפול את תנאו ויאמר הרי זה גיטך ואם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ואם לא מתי לא יהא גט, ושכיב מרע הנותן גט בעניין זה אם יעמוד מחליו בטל הגט ואם אחר כך יחלה צריך גט אחר, ואם הוא רוצה שתהא מגורשת בגט ראשון יתן זמן בתנאי ויאמר אם מתי עד זמן פלוני יהא גט מעכשיו ותהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ואם לא מתי עד אותו זמן לא תהא מגורשת (סה"ת סי' ק"ל). וכן נראה לרבינו יצחק שכל המשניות המדברות בתנאי גיטין מדברים בתנאי כפול אע"פ שלא פירשו ואפילו כשאומר על מנת (ע"ה א' תד"ה לאפוקי) אע"ג דקי"ל כרבי דאמר (ע"ד א') כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, אפילו הכי אמרינן דאפילו לא נתקיים התנאי (ו)יתקיים המעשה שהרי ברייתא דעל מנת שתשמשי את אבא אנו מעמידין אותה שם בפרק מי שאחזו (ע"ו א') בדכפליה לתנאיה (ע"ה א' תד"ה לאפוקי), אמנם אומר רבינו יצחק כי שמא אם אומר סתם שיהא תנאי זה כתנאי בני גד ובני ראובן יכול להיות שיועיל בלא כפילות התנאי (ע"פ סה"ת סי' ק"ל).
<h2>דף עז.</h2>
בפרק מי שאחזו האומר לאחר שנה אקיים לך תנאי זה חדש, כלומר אין יכול לשהותו יותר מחדש אחר השנה, לאחר חדש שבוע, לאחר שבת עד שלישי בשבת ושלישי בשבת בכלל.
שנינו הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה מגורשת, והלכה למעשה כך היו נוהגין האמוראים כגון באותה שאמרו (ע"ז ב') תיזיל איהי ותיחוד ותפתח ובמקומות אחרים. ומה שאמר שמואל לרב יהודה (ע"ח ב' ותד"ה ואת ע"ש) את לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה פירוש דבר זה עומד על ארבע אמות של האשה כשעומדת בר"ה והגט קרוב לו (מ)[ו]לה וכן מוכיח בירושלמי (דף מ"ה ב') וז"ל תני רבי אליעזר אומר כל שקרוב (לו מלה) [לה מלו] ובא כלב ונטלו אינה מגורשת, אם הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו (ע"פ בבלי שם), שמואל בן זוגו של רבי אליעזר חולק (ה)[ו]מחמיר מכולם עד שיתננו לתוך ידה (ע"פ סה"ת סי' קכ"ד).
<h2>דף עז:</h2>
גרסינן בפרק הזורק (גיטין ע"ז ב' ותד"ה ותיזיל) ההוא שכיב מרע שכתב גט לאשתו ערב שבת עם חשיכה למחר חלה מאד ונסתכן באו לפני רבא ואמר להם שיקנה השכיב מרע לאשה את החדר שהגט מונח בתוכו ותלך האשה ותקנה את החדר בחזקה שתנעול החדר ותנן (ב"ב מ"ב א') נעל וגדר הרי זו חזקה ונמצא שגיטה וחצרה באין כאחד, למדנו מכאן שמגרשין בשבת כגון בשכיב מרע דלא אפשר להמתין אע"ג ששנינו בתוספתא דביצה (ע"ש פ"ד ה"ג) דאין מגרשין ואין מקדשין בשבת. ועוד למדנו שאע"פ שאין קונים בשבת קנין שאלה בעלמא מותר. ועוד למדנו דנעל לא הוי תיקון מנעול שזה א"א לעשות בשבת אלא נעל הוי נעילת דלת (ב"ב נ"ב ב' תד"ה נעל). למדנו שאסור לטלטל הגט בשבת כדפירש שם רבינו שלמה. ונראה דדוקא גט שמוקצה לראייה אבל שאר כתבים מותרים לטלטל שראויים לצור על פי צלוחיתו ומטעם זה אפילו קלף חלק אם אינו מוקצה לכתיבה מותר לטלטל, וגט נמי דווקא בימיהם שלא היו לומדין תורה שבעל פה מתוך הכתב אבל עתה מותר לטלטלו שאדם יכול ללמוד הימנו כמה הלכות גט.
<h2>דף עט:</h2>
שנינו בפרק הזורק היה במזרח וכתב במערב או שינה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה, ומדקדק בגמרא היה במזרח מאן אילימא בעל היינו שינה שם עירו ושם עירה אלא סופר כדאמר להו רב לספריה כי יתביתו בשילי כתובו בשילי אע"ג דמימסרו לכו מילי בהיני, הא למדת שהסופר כותב למניין שאנו מונין כאן [במקום פלוני] ונראין הדברים שכל שכן העדים שיש לכתוב מקום שעומדין שם בשעת כתיבת הגט וחתימתו אע"פ שאינו מקום עיקר דירתם, ופוסק רבינו יצחק ברבי שמואל שאין צריך לכתוב שם העיר שהבעל עומד בשעת נתינת הגט כי אם מקום עיקר דירתו שהרי גיטין הבאים ממדינת הים היאך יודע הסופר מקום שהאשה עומדת באותה שעה ולא מקום שתהא עומדת בשעת קבלת הגט אלא כותב מקום עיקר דירתה ולא יותר, כך אין צריך לכתוב לבעל רק מקום עיקר דירתו ולא מקום שהלך לפי שעה מאחר שלא הלך לגור שם, ומן הטעם שאמרנו לא היה יכול התלמוד (פ' א' ותד"ה ושם) להעמיד המשנה דהיה במזרח וכתב במערב בבעל ולומר שלא כתב עמידתו ביום כתיבת הגט אלא מקום אחר ושינה שם עירו זהו הפירוש ששינה מקום עיקר דירתו לא היה יכול לפרש כן המשנה כי היה פשוט לו שאין לחוש בעניין הבעל כי אם בשינוי [מקום] עיקר דירתו, וכן מוכיח בפרק האשה שהלכה (יבמות קט"ז א') גבי גיטא דאישתכח בסורא (ע"פ סה"ת סי' קכ"ט). עוד אומר רבינו יצחק דבעיר שנולדו האשה והאיש בזה לא דיברה המשנה כלל והקדמונים הרגילו לכותבו לפי שאם יארע הדבר שימצא בגט זה שהוחזקו שני יוסף בן שמעון יהיה בהם סימן ע"י מקום הלידה שלא יהו שוים בו, ואם היה פסול בשינוי מקום הלידה הרבה עיותו הקדמונים שתקנוהו לכתוב כי הרבה פעמים יש שאין ברור מקום הלידה ויכול לבא לידי קילקול [ו]מתוך כך כתב [מורי] רבינו יהודה ברבי יצחק בשם רבינו יצחק שאפילו שינה מקום הלידה אינו פסול בכך ומעשה היה באדם אחד ששינה מקום לידתו בגט והכשירו רבינו יצחק, ועוד היה אומר רבינו יצחק [כי] כמדומה לו ששמע בשם רבינו יעקב שהיה מביא ראיה לדבר זה מהא דאמרינן בפרק שני דכתובות (כ"ד ב') דלמ"ד אין מעלין משטרות ליוחסין שטר שכתוב בו אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה וחתימי סהדי אין מעלין מאותו השטר ליוחסין מפני שהעדים אין מעידין על כל מה שכתוב בשטר כי אם על עיקר הדבר הוא החוב ואפשר שאינו כהן ואפילו הכי שטר כשר, ועוד כתב מורי [כי] הרבה פעמים ראיתי את רבי כשהיה כותב גיטין היה אומר לעומדים שם אם מרופה בידכם כלל מקום הלידה אל תכתבו אותו כלל (גיטין פ' א' תד"ה ושם) וכן כתב רבינו יחיאל גם על עיקר הדירה אם אינו ידוע בודאי אל יכתבוהו כלל. ועוד כתב מורי שאע"פ שבגט אמרנו למעלה שצריך לכתוב מקום עמידת הסופר והעדים ביום כתיבת הגט וחתימתו מכל מקום נראה לרבינו יצחק שבשאר שטרות כשר וכדאמר בתחילת פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ב א') שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה אע"פ שבאו עדים ואמרו באחד בניסן עמנו הייתם במקום אחר השטר כשר חיישינן שמא כתבו בו זמן מאוחר וכשר הא למדת שאע"פ שלא היה בעיר ביום הכתוב בשטר שהוא כשר, ומכאן נהגו החזנים שכותבין הכתובות וכותבים מקום שילכו בהן שם למחר לעשות החופה שיחתמו שם העדים וקשה לרבינו יצחק לעשות כן לכתחילה מדאמר להו רב לספריה כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דמימסרי לכו מילי בהיני (תד"ה כי).
<h2>דף פב.</h2>
ונכון היה שלא לעשות שום קיום מחקים בגט (סה"ת סי' קכ"ב) אע"פ שבפרק המגרש משמע שאין [קיום] מחקים פוסלין בגט ששנינו (גיטין פ"ב א') כתב בתוכו הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני אע"פ שחזר ומחקו פסול (פ"ד ב' תד"ה אם), ובשטרות אמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב ק"ס ב') שאם עשה שני שריר וקים פסול, או אם מחק השריר וקים וכתב עליו דבר אחר וקיימו בשיטה אחרונה וגם כתב בסוף שריר וקים אחר פסול, ואין עושין מחק במקום שהיה ראויה לכתוב והכל שריר וקים (סה"ת שם).
<h2>דף פה.</h2>
וזהו טופס הגט לדעת המחבר כאשר מצאתי ברוב הספרים בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מנין כאן בכרך פלוני דיתיב על נהר פלוני איך אנא פלוני המכונה פלוני בן ר' פלוני המכונה פלוני ועכשיו אני דר במקום פלוני דיתיב על נהר פלוני צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני המכונה פלוני ואת דרה עכשיו במקום פלוני דיתיב על נהר פלוני דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו שבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחי בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל.
טופס הגט מרבינו יחיאל מפארי"ש ואע"פ שאינו כפי דעת המחבר לפי המובן מ"מ כאשר ברוב המקומות נהגו לעשות הגט כזה הטופס מלאני לבי להעלותו על ספר זה למען ירוץ הקורא בו.
בשלישי בשבת בתשעה ועשרים לירח מרחשון שנת חמשת אלפים
ושמנה עשרה לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפרי"ש מתא
דיתבא על נהרי שיינא ובייברא אנא פלוני דמתקרי פלוני בר ר' פלוני
הכהן העומד היום בפאריש מתא דיתבא על נהרי
שיינא ובייברא צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית
ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית דמתקריא
פלונית בת רבי פלוני הכהן דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו
פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה
בנפשכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואנש
לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם
ודן די יהוי ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין
כדת משה וישראל.
<h2>דף פה:</h2>
גרסינן בפרק המגרש אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא לא לכתוב ודי"ן ביו"ד, פירוש (רש"י) דמשמע שרוצה לומר דין הוא עלי שאגרשך אבל אם אינו דין עלי שאגרשך לא תתגרשי, ולא לכתוב [ו]אגרת ביו"ד פירוש (רש"י) דמשמע איגרא לשון גג, ורבינו משה פירש (גירושין פ"ד הי"ג) שמא יקרא הקורא ואי גרת כלומר ואי זנת, ד[י]תהוייין ד[י]תצבייין תלתא יודי"ן, דאי לא כתב כי אם שתי יודי"ן משמע דקאי אנשים דעלמא (רש"י) ולכך צריך שלש יודין סמוך לנון אחרונה, ובמכתב רבינו יוסף טוב עלם כתב עוד שתי יודי"ן אחרות אחת סמוך לדלי"ת ואחת סמוך לתי"ו הם חמשה יודי"ן בכל תיבה ותיבה, ויכתוב למהך בלא יו"ד אחר הלמ"ד שאם היה כתוב לימהך היה משמע לי תלכי מספר זה ואילך, וירחיק רגל שמאל של הי"א דלמהך מגגו דלא לישתמע למחך חוכא וליצנות, ולורכיה לוי"ו אחרונה דוכדו דאי לא מאריך משמע כדי בולא כלום כלומר באין ספר, וכן יאריך וי"ו שבאמצע שבוקין תירוכין פטורין, דלא לישתמע שביקין תריכין פטירין וקאי אנשים דעלמא (רש"י), משמע שאין יו"ד אחר השי"ן ולא אחר התי"ו ולא אחר הפ"ה, ויכתוב להתנסבא בה"י ולא יכתוב לאיתנסבא דלא לישתמע לא יתנסבא בשתי תיבות כלומר לא תינשא. מעשה היה לפני רבינו אליהו בגט שהיתה הדלי"ת של כדת משה וישראל קטנה והיתה דומה קצת ליו"ד [ולרי"ש] והורה רבינו אליהו להביא תינוק שאינו לא חכם ולא שוטה וקרא אותו תינוק כדת משה וישראל בדלת והכשירו ובעניין זה אומר התלמוד בפרק הקומץ רבה (מנחות כ"ט ב') על מעשה שאירע נקב ברגל וי"ו של ויהרוג ה' כל בכור בתפילין (תד"ה ולורכיה).
ספר תירוכין צריך לכתוב קודם שיטה אחרונה של גט, והטעם לפי שבפרק המגרש מסתפק התלמוד אם צריך לכתוב בגט ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין, שאם לא נכתב [כן] בגט יאמרו שבדיבור גרשה והשטר אינו אלא לראיה בעלמא ואין פושט שם התלמוד מזה הדבר כלום וא"כ יכול להיות שהוא מעיקרי הגט, וא"כ צריך לכותבו קודם שיטה אחרונה שהרי אנו אומרים בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ב א' ורשב"ם ד"ה אמר ותד"ה לפי) שאין למדין משיטה אחרונה והטעם שאין אנו למדים משיטה אחרונה לפי שא"א לצמצם שלא יהא הפסק בין העדים לכתב שיטה אחת, ולכך אומר (שם) שהעדים שהרחיקו כתב ידם מן השטר שיטה אחת כשר ובאותה שיטה שהניח חלק יכול לזייף מה שירצה לכך אמרו אין למדין משיטה אחרונה, ושמא זה הגט בא ליד האשה בלא ודן דיהוי ליכי וכו' והיא הוסיפה אותו בשיטה שבין העדים לכתב אם כן היה פסול דשמא צריך לכתוב ודן, ומזה הטעם אומר רבינו יצחק שאין לכתוב קיום מחקים ולא אותיות תלויות בשיטה אחרונה [לא] בכתובות ולא בשטרות כי אם לפני וקנינא מיניה ואע"ג שהורגלו לכתוב בסוף השטר שריר וקים וזהו הטעם דשמא בא השטר ליד בעל השטר בלא שריר וקים ומחק למעלה חובתו וכתב עליו או הגיה דבר אחר וכתב קיום מחקים בשיטה [אחת] חלק שבין עדים לכתב וכתב אחר כך שריר וקים, אמנם העולם רגילין לכתוב קיום מחקים בשיטה אחרונה ונראה כשעושין כן שסוברין שלמדים משיטה אחרונה וסומכין על מה שכתוב אחר כך שריר וקים, וכן נמי כותבין ודן דיהוי ליכי מינאי בשיטה אחרונה אע"פ שהוא עיקר דבר וסומכין על מה שכתוב בסוף הגט כדת משה וישראל, ושאל רבינו יצחק את רבינו יעקב היאך הורגלו לעשות כן והלא שטר כשר בלא שריר וקים מלבד גט מקושר אבל בפשוט כשר מדאמרינן התם אין למדין משיטה אחרונה ומאחר שכך הוא היה לנו לחוש שמא בא השטר ליד בעליו בלא שריר וקים כי כשר והגון הוא בכך ואחר כך מחק למעלה חובתו והגיה תחתיו דבר אחר וקיימו בשיטה שבין העדים לשטר וכתב אחר כך שריר וקים, והשיב ר"ת כי מאחר שהורגלו העולם עכשיו לכתוב שריר וקים יהיה השטר פסול אם לא נכתב בו א"כ לא יחתמו העדים עד שנכתב בשטר שריר וקים ולכך למדין בטוב מקיום מחקים שבשיטה אחרונה כיון שיש אחר כך שריר וקים וכן ספר תירוכין בגט או קיום מחקים בגט בשיטה אחרונה כיון שיש בסוף כדת משה וישראל, ואע"פ ששנינו במסכת ידים (פ"ד מ"ח) שהיו כותבין המושל עם משה בגט משמע שגם בימיהם היו כותבין בגט כדת משה וישראל, מתוך המשנה משמע שלא היה כתוב בסוף הגט ולכך היו אומרים בימים ההם שאין למדין משיטה אחרונה אבל עכשיו תקנוהו לכתוב בסוף הגט, ואמנם לא סמך ר"ת על זה ואמר שאין לעשות קיום מחקים כי אם לפני וקנינא בשטרות ולפני ודן בגט.
וסוף הדבר נכון לכתוב ספר תירוכין קודם שיטה אחרונה, וסיום הגט ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל דליהוי כמו חזרה מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ולא יסיים שיטה אחרונה באמצע שיטה אלא ימלאנה באותיות ארוכות פן יחתמו העדים בחצי השיטה שנשארת חלק ושוב לא נלמד מן השיטה [ה]שנייה שעל החתימה שמאחר שהיא סמוכה לעדים יש לחוש שהוסיפה בעל שטר בין העדים לכתב ונמצא שבטלת ודן דיהוי ליכי מינאי ספר ת[י]רוכין דכתוב באותה שיטה ושמא הוא מעיקרי הגט, וגם אין תקנה להחתים העדים תחת הכתב של חצי השיטה האחרונה שיש לחוש שמא תמלא ממה שתרצה חצי השיטה חלק ותוסיף עוד שיטה אחת שלימה בין העדים לכתב וילמדו מן החצי שיטה שהוסיפה שהיא קודם האחרונה לכך נכון בין בגיטין בין בשטרות למלאות כל השיטה. ורבינו שמשון כתב עכשיו שאנו נוהגין לכתוב שריר וקים בכל השטרות אין לחוש אם מסיים בחצי [ה]שיטה אבל בגיטין נוהג רבי לכתוב כדת משה וישראל בסוף השיטה כי שמא אין חשוב כשריר וקים.
<h2>דף פח:</h2>
גרסינן בפרק המגרש אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר, פירוש כדין כגון אומר איני זן ואיני מפרנס או כל אותן השנויים בפרק המדיר (כתובות ע"ז א') שכופין אותו להוציא, ושלא כדין פסול ופוסל ובגוים כדין פסול ופוסל [לכהונה] ושלא כדין אפילו ריח הגט אין בו פירוש (סה"ת סי' קכ"ח וע"ש) כיון שהדיינין גוים פסול משום לפניהם ולא לפני גוים. ובירושלמי (דף נ"ד א') גרסינן תני רבי חייא גוים שעישו כמעשה ישראל כשר באומר איני זן ואיני מפרנס, פירוש שוטרים גוים שעישו ליתן גט ע"פ דייני ישראל, ומתניתין אמרה כן ששנינו בפרק המגרש (תד"ה ובעובדי) גט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שדייני ישראל אומרים לך, מתוך הירושלמי יש ללמוד שכך הפירוש, ובגוים תמצא צד כשרות כגון ששוטרי הגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שדייני ישראל אומרים לך (ע"פ סה"ת סי' קכ"ח), ועוד גרסינן בתוספתא (יבמות פי"ב ה"י) ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שרבי פלוני אומר לך. ואם כן אותם משומדים ואותם שכופין [אותן] להוציא בפרק המדיר מותר להכריח ע"י גוים עד שירצו ליתן גט כדברי דייני ישראל וצריכין שיאמר [לבסוף] רוצה אני (ע"פ סה"ת שם).
